סיפורה של התנועה

שיטת החינוך של השומר הצעיר

מראשיתה התוותה 'השומר הצעיר' שיטת חינוך ייחודית ומקורית. להיות 'שומר' או 'שומרת' לא היה תואר בלבד, אלא זהות שתבעה מהחניך. תביעה זו לא היתה תורה סדורה, כי אם דמות אדם הבוחר בחירות ערכיות, על פי ערכי האמת והצדק. ערכים אלו התגבשו לתפיסת עולמו של החניך המנחה אותו בכל סיטואציה בחייו, קטנה כגדולה. בלב השיטה החינוכית של השומר הצעיר עמד החינוך לערכים. הציונות למשל, אשר היתה הערך המרכזי ביותר בחינוך השומרי, לא הייתה רק ערך אידיאולוגי כי אם אבן היסוד בכל שיטת החינוך השומרית. מימוש הציונות לא הצטמצם למובן המעשי של עליה לארץ, כי אם שינוי פנימי באורח החיים היהודי. כמאמר המשפט: "להוציא את היהודים מהגולה, ואת הגולה מהיהודים".

להלן מרכיבי שיטת החינוך השומרית, כפי שבאו לידי ביטוי בתנועה:

כוליות

היסוד הראשון של 'תכנית העבודה השומרית' היה כוליות. כלומר, התנסות החניך במגוון של חוויות בקן, בהן היה תמיד פעיל ואחראי באיזשהו אופן. חברת הנעורים הקנית תססה ובראה לה עולם פנימי עשיר ומגוון אשר נגע בכל תחומי החיים. היא כללה בין היתר; הדרכה וחינוך, כתיבה לעלון הקני, לימוד עברית, חוגים עיוניים (פילוסופיה, פוליטיקה ועוד), לימודי המקצוע ועבודת הכפיים, התכנסויות בנושא יהדות וארץ ישראל, קריאת שירה, מצעדי אחד במאי, חגי התנועה בל"ג בעומר, עבודות כפיים, פעילות צופית, איסוף תרומות לקק"ל, הקמת ספריה בקן, מושבות הקיץ, בישול, העלאת הצגות וריקודים בצוותא ועוד ועוד.

מרד

מרד בחברת המבוגרים הסתמית, החיוורת וחסרת המשמעות, מרד בגורלו של היהודי בגולה, חסר כוח עמידה ופוליטיות. השיחה והלמידה בקן פיתחו את המחשבה הביקורתית החברתית של החניכים. הביקורת החברתית הופנתה כלפי הקהילה היהודית הגלותית וכלפי השיטה הקפיטליסטית. החינוך השומרי חידד את חושיו המוסרים של החניך, וכך בפוגשו כל עוול או אי צדק ברחוב, בעיתון ובבית הספר הרגיש עצמו אחראי לתיקונו. המציאות מחוץ לכתלי הקן נצפתה דרך השקפתו המוסרית האנושית ויצרה התנגדות וחוסר השלמה עם חיים של חוסר אונים, חוסר משמעות ודיכוי. מאותה תחושה בסיסית של אי צדק צמח יסוד של מרד, כמיהה לתיקון האדם והעולם, צמא לחברותא ואמונה. אמונה שהכל אפשרי, שההיסטוריה האנושית ניתנת לשינוי, והנוער הוא בלתי מנוצח ודרכו אינה סלולה בפניו. התולדה של הלך הרוח הזה היה מחשבה אוטופית מפותחת ומעמיקה, שהתגלתה מפנימיותם של החניכים והמדריכים ולא מתוך מדע מלומד. החלימה והתקוות נקשרו תמיד לרציונאליות ביקורתית ומחוברת לקרקע. המצוקה הממשית של העם היהודי והאחריות כלפיו לא נתנה לשגות בחלומות וחייבה התכווננות מנחת דרך, הגשמה.

הגשמה

ההגשמה היא צו תנועתי המחייב את חניכיה לקיים את ערכיו. זהו עיקרון שאינו מניח לנער להגות בערכי צדק ואמת ובחשיבה אוטופית מבלי ליישמם. אין טעם לדבר גבוהה אודות החברה אם בסופו של יום אין השפעה על הקרקע הבוערת של העם היהודי בגולה. ההגשמה השומרית לא נובעת ממחויבות למדריך או מרצון להצטיין, כי אם מתחושת אחריות פנימית, תחושת שליחות אישית המפעמת בחניך. תנועת הנוער קראה להגשמה במגוון הפעילויות השומריות; החל מהדרכה, דרך מציאת האמצעים הכלכליים לקיומו של הקן, ועד איסוף כספים לקופת קק"ל. הצו להגשמה העמיד בפני החניך רף ליכולות האנושיות שלו להתרחב מעבר לעצמו, ליבתה בו את תחושת השליחות.

שיאה של ההגשמה התבטא בדרישה לקיום אורח חיים שומרי גם בבגרות. בסיום החברות בתנועת הנוער הגשים החניך את ערכי תנועת הנוער בעלייה לארץ ובניית מדינה בעלת תוכן חברתי צודק ונעלה. החינוך הצופי בא לעולם באמצעותו של באדן פאואל מקים תנועת הצופים הבריטית. מטרת הצופיות של פאואל הייתה הפיכת הנוער לאזרחים טובים ונאמנים ההולכים בתלם שסללו עבוריהם הוריהם אך ב'השומר הצעיר' מטרתה הייתה חיזוק תכונות האדם המורד בגורלו, האקטיבי כלפי חייו וחיי עמו. 'השומרים' שאבו מן הצופיות, רעננו והתאימו כל פן שבה לשאיפה הציונית לברוא אדם יהודי חדש. המרחבים הפתוחים בהם טיילו חברי התנועה סימלו חופש וטוהר מול הערים המלוכלכות המדכאות את רוח האדם.

צופיות

אופי החינוך הצופי מבוסס על חוויות בטבע, טקסים והסמלה, הירארכיה הדרכתית ומשמעת. שכבת הביניים בקן נקראה 'שכבת הצופים' כיון שזה היה השלב העיקרי בו התנסו במתודיקה הצופית, על אף שליוותה את השומר כל חייו. השהייה בשטח לא מוכר ולא מיושב, במושבות הקיץ או בטיולי ל"ג בעומר, הייתה לא פשוטה לנער היהודי הגלותי והציבה בפניו אתגרים רבים. בכדי לעמוד בהם היה על החניך לסגל לעצמו תכונות מסוימות, כמו תושיה, אומץ, משחקיות, אמון בקבוצה וחסינות הגוף. הייתה זו הכשרה פיזית ותודעתית לחיים הקשים בארץ ישראל וכן לחייו של אדם שומרי בכלל. במהלכה טופח האומץ לעבודה לאומית וערנות ליושר סוציאלי. הטקס, הטיול והמשמעת, בשל עוצמתם הרגשית החיובית ענו על הצורך של הנערים בשייכות, תוך חיזוק זהותם השומרית.

הקן

הקן, הוא המרכז אליו היו מגיעים החניכים ובו כלל התרחשות, הוא הקרקע החינוכית בה מתעצב "השומר". התפיסה המנחה את יוצרי התנועה היא שהנעורים אינם פרוזדור שצריך לעבור על מנת להפוך למבוגרים, אלא תקופה בעלת ייחודיות בפני עצמה. הם ראו בתקופת הנעורים תקופה עשירה תרבותית ורוחנית בעלת חוקים ותפקיד. לא רק לשמר את חברת המבוגרים ולהשתלב בתוכה, כי אם לחדש את התרבות האנושית. העתיד לדידם, תלוי בנוער, ביסודות שיצמיח בעצמו. זוהי הבמה לקולו של הנוער, המסד עליו נבנתה החברה השומרית הענפה, השיחה האידיאולוגית, התרבות, ההתנסות בעבודה, החלימה הציונית.

הקבוצה השומרית

הקבוצה השומרית היתה הגרעין ממנו צמחה כל ההוויה החינוכית, היא הבסיס לתהליך החינוכי האישי ולפעילות הקנית הרב גונית. הקבוצה התאפיינה ביחסי אינטימיות וקרבה שקשרו את החניכים אחד לרעהו, ובהתלכדות סביב הרעיון השומרי. התא הקבוצתי היה הבמה לשזירת השותפות ולעיצוב השקפת העולם השומרית. הכלי המרכזי בה היה הדיון, או השיחה, שיכלו להמשך שעות סביב נושא בוער, ספר שקראו בצוותא או התנהגותו של אחד מחניכי הקן. זה היה ניסיון נערי לכינון יחסי אנוש מסוג חדש, בניגוד ליחסי השקר והתועלת שראו סביבם בכל פינה. חברותא של יחסי פנים אל פנים, הזדהות והתחברות, דווקא מתוך הביקורת על האדם והעולם.

קשר בין מדריך\ה לחניך\ה

הקשר בין המדריך והחניך הוא אחד מיסודות החשובים בתנועת הנוער, כפי שמבוטא בדיבר החמישי "השומר הוא אח נאמן לחברה השומרית וסר למשמעת מדריכיה". המדריך הוא אחר משמעותי בתהליך ההתפתחות של החניך, ומהווה אופק בוגר לדרך חיים והגשמה. המדריך גילם את עקרון המנהיגות, האיר את שבילי המחשבה והחיים. השפעת המדריך על חניכיו אינה תלויה רק באישיותו, אלא במסר השומרי שהוא נושא עימו בכל מפגש חינוכי, אם בדיון בסמינר ואם בשיחה אישית אודות חיי החניך.  השיחה בין המדריך לחניך היא מהות המפגש החינוכי. הדיאלוג הקרוב המלווה את החניך בבחירותיו בקן.

התמודדות עם עולם משתנה

אחד הכלים אותם פיתחה התנועה בחניכיה היה היכולת להתמודד עם עולם משתנה ולא יציב של אנומיה. יכולת זו הושגה באמצעות למידה מעמיקה שמרכזה לא הנושא אלא השיחה שתוצת בין חברי הקבוצה הלומדת. כך לימוד על כלכלה לא נשאר בגדר הכרת אישים או מושגים, כי אם העמיק לגעת בפנימיותם של כל החניכים ולגבש מדבריהם ומחשבותיהם דרך משותפת. הפנייה למחשבה ולתודעה הכשיר את החניכים לקרוא ולהבין את המציאות,  ולפעול בה.

אחריות קולקטיבית

לאורך ההיסטוריה התנועתית, בכל הצמתים בהן עמדה, בחרה התנועה ברוח האדם ובאחריות קולקטיבית. התפקידים שלקחה על עצמה, העלייה לארץ, לחימה ומרד בגטאות בזמן השואה, הקמת הקיבוצים, יצירת תרבות ענפה בכל היישוב, ועוד, כל אלו, הם פרותיה של השיטה החינוכית. גם היום, אותה תביעה נצחית ועל זמנית מכתיבה את השיטה החינוכית בקנים. בכל קן מתנוססת אותן הדיברות, הקוראות 'השומר הוא איש אמת', ולאור דיבר זה מתקיימים הפעולות, הטיולים, ההדרכה, השיחות, ערבי התרבות, חגי הקן והיום יום השומרי.