סיפורה של התנועה

בריחה והעפלה

מסוף המלחמה החלו מאות אלפי הניצולים לחפש את דרכם חזרה אל בתיהם. עד מהרה התגלה שבעיירות הולדתם לא נותר דבר, לא קרובים ומכרים וגם לא בתיהם ורכושם שנגזלו מהם. מציאות זו דחפה אותם לחפש את דרכם אל מחוץ לאירופה, רבים מהם לעבר ארץ ישראל. תנועת "הבריחה", שפעלה בין השנים 44'-48', החלה באופן ספונטאני, בהתחלה ללא קשר למנהיגות הישוב בארץ. היא אורגנה ע"י אנשי מחתרת ופרטיזנים, בהובלת התנועות החלוציות ובראשן אבא קובנר ומרדכי רוזמן. חברי השומר הצעיר, יחד עם בני נוער נוספים שלא היו בתנועה לפני המלחמה, אורגנו בקיבוצי הכשרה שהיוו בסיסים ארגוניים ל"בריחה" ובו בזמן היו הגרעינים לחידושה של התנועה החינוכית. בקיבוצים אלה עסקו בפעילות תרבותית וחינוכית, בהנחלת תודעה יהודית ציונית-חלוצית, עבודה חקלאית, קיום חיי שיתוף, קיום חגים, לימוד עברית, היסטוריה, גיאוגרפיה, חשבון, תולדות הישוב והציונות, סוציאליזם ועוד. נוסף לפעולה החינוכית עסקו חברי התנועה גם בארגון החיים במחנות העקורים ובהברחת היהודים דרך הגבולות אל נתיבי ההעפלה לארץ. מאיר יערי  הגדיר את תפקיד התנועה כלפי 'שארית הפליטה' באירופה בסיסמא "מצפן להולכים ועוגן לנשארים".

חברי התנועה היוו כוח משמעותי ומוביל על ספינות המעפילים ובראשן ספינת 'אקסודוס' אשר יצאה מצרפת ביולי 1947 כשעל סיפונה 4,515 ניצולי שואה, מתוכם כ-‏‏800 חברי השומר הצעיר. קטע מתוך הוראת יום לחברי השומר הצעיר בהעפלה שחיבר מרדכי רוזמן  משקף את תפקידה של התנועה בהעפלה: "נצעד קוממיות יחד עם המוני בית ישראל – בראשם, לימינם ולעזרתם – כפי שצעדו חברינו במחתרת, בגטאות, במפעל של הצלת יהודים ובמלחמה על כבוד ישראל. בשעת ההפלגה נפגין את כוחה החלוצי והמוסרי של תנועתנו, נשמש מופת לנו ולזולתנו. נמלא בנאמנות את צווי השעה ונקבל עלינו כל צו, תפקיד ושליחות. נהייה מוכנים לפגישה עם המולדת ואף להדיפה אכזרית אחורנית. נפגוש את שליחי הספר הלבן בגאון ובגאווה, כנאה למסורת תנועתנו."

במהלך ההפלגה פעלו חברי התנועה בקרב הנוסעים, ארגנו אותם בקבוצות ויזמו פעילויות חברתיות. כיממה לפני שהייתה אקסודוס אמורה להגיע לחופי הארץ, נגחו בה משחתות בריטיות. הבריטים הצליחו להעלות לאונייה חיילים, תוך ירי פצצות עשן וגז מדמיע. החיילים נרגמו ב"תחמושת" שהוכנה מראש על ידי המעפילים ופתחו נגדם באש חיה. לאחר מאבק קשה שגרם למותם של 3 מעפילים וקצין ולעשרות פצועים, הורה מפקד האוניה על כניעה והאונייה הפליגה לנמל חיפה, שם הורדו נוסעיה בכוח לאוניות גירוש שהפליגו לצרפת. ניסיון הבריטים להוריד את המעפילים נכשל לאחר שאלה התבצרו על גבי האוניות במשך שלושה שבועות. במהלך תקופה זו התנהלו על גבי האוניות חיים חברתיים ותרבותיים עצמאיים, תוך כדי קיום אירועי מחאה שונים. מנהיג המעפילים שהוביל את ההתנגדות לירידה מאוניות היה חבר התנועה מרדכי רוזמן. לאחר 3 שבועות הפליגו הספינות לגרמניה, שם הורדו המעפילים בכוח ושוכנו במחנות מעצר. במשך כשנה שהו המעפילים במחנות המעצר בגרמניה ובמהלך שנה זו המשיכו חברי התנועה להיות גוף מוביל בקרב יושבי המחנות.

האקסודוס הפכה לאחד מסמלי המאבק נגד המדיניות הבריטית אשר אסרה על כניסת המעפילים היהודים לארץ.