מרגע ההכרעה ההיסטורית בשומר הצעיר לכוון את הבוגרים להגשמה וביתר דיוק – להגשמה בקיבוץ השומרי בארץ ישראל – התרחב מושג החינוך בתנועה למושג ההכשרה. תנועת השומר הצעיר היתה הראשונה מבין תנועות הנוער אשר טוותה מסכת חינוכית זו, המותאמת לכל גיל ושלב, בדרך לעיצוב דמותם ואישיותם של חלוצים מגשימים. ברבות השנים, ותחת השפעתה, היתה מסכת זו נחלת כל התנועות שחינכו את חבריהן לעלייה ולהגשמה בקיבוץ.
תהליך ההכשרה כלל התקדמות הדרגתית של איש התנועה, שלב אחר שלב, בדרך עיצובו לחלוץ מגשים. הוא החל בשנות החניכות וההדרכה בקן, המשיך בשלב חוות ההכשרה וקיבוצי העלייה בהם הוכנו הבוגרים לקראת חיים חלוציים בארץ ואל שלב העליה לארץ, הקמת המושבה השומרית וההתיישבות בקיבוץ השומרי.
מימד ההכשרה בתנועות החלוציות היווה מרכיב מרכזי וביטא את הפיכת הלב העמוקה שנדרשה מהיהודי לעבור, בטרם יעלה ארצה: ללמוד עברית, להכיר וללמוד את ספרות התנועה והסוציאליזם, לחוות תרבות עברית חלוצית, ללמוד עבודה פיזית ולתרגל חיי שיתוף. במאמר מוסגר רק נציין כי היה קיים הבדל תהומי בתפיסת ההכשרה בין תנועות בנוער הסוציאליסטיות לבין תנועות הנוער של הימין הציוני (למשל בית"ר, שהציגה תפיסת הכשרה שונה בתכלית ובוגריה עלו לארץ מבלי לעבור קודם לכן בחוות הכשרה).
המסירות העזה שנתגלתה בחוות ההכשרה של התנועה נבעה מהשאיפה ל"לא סתם ארץ ישראל", כי אם לארץ ישראל כחברת מופת. כך עולה מתיאורו של דולק הורוביץ ממייסדי התנועה ולימים נגיד בנק ישראל הראשון: "ארץ ישראל צריכה להיות התגלמות המרד שלנו נגד העולם המסובב אותנו, התגלמות הרעיונות של הנביאים, ישו, שפינוזה, מארקס…". ומכאן שמרכיב ההכשרה הוא מכריע כדי שלא תהיה זו, כדבריו, "זרימה סטיכית של עולים". תמונת העתיד של הבית הלאומי בארץ גזרה מתוכה את אופייה של ההכשרה בטרם העליה.
כיום מהווה שנת השירות בתנועה במסגרת חוות ההכשרה המשך לאותו פרק מפואר בהיסטוריה הציונית של חוות ההכשרה ברחבי העולם. במסגרת חוות ההכשרה חיים חברי התנועה חיי גרעין שיתופיים בקבוצה משימתית.