סיפורה של התנועה

צמיחתן של תנועות הנוער היהודיות

תנועת השומר הצעיר, כמו תנועות הנוער היהודיות בכללן, הינה תופעה מופלאה ומרתקת. שורש צמיחתן של תנועות הנוער היהודיות, הוא באירופה של ראשית המאה העשרים. באותה תקופה עברה היבשת כולה לשלב מואץ של מודרניזציה, תיעוש, פיתוח ועיור. שלב זה לווה בפריחה של אידאולוגיות כלליות גדולות (כגון סוציאליזם, פשיזם, לאומיות וכד'). אותו תהליך מהפכני גרם לשבר עמוק בקרב הנוער היהודי. המודרנה הביאה עימה אמנם את המדע, אך גם את פס הייצור, הכרך הגדול והמפויח, המחלות, הבדידות בעיר הגדולה, ההתנתקות מהקהילה האורגניות ועוד. על רקע משבר זה, גדלו החניכים הראשונים שלימים יקימו את תנועות הנוער בכלל, ואת אלה בפרט.

בספרו "אובדן הילדות" מתאר ניל פוסטמן את אותו תהליך שעברה החברה ומסביר מרכיב נוסף הקשור אליו – המצאת הנעורים. פוסטמן מתאר את פתיחת חלון הזמן הסוציולוגי הזה בין שלב הילדות לבין שלב הבגרות, אשר יצר מציאות חדשה. בית הספר אמור היה לטפל במצב החדש שנוצר. מטרתו היתה להגביל ולמסד את מגמות האוטונומיה הגוברת של בני הנוער ולתעל אותן לכיוונים של השתלבות בחברת המבוגרים. אך למרות שצייד את בני הנוער בידע ובמיומנויות להתמודדות עם העולם המודרני, נכשל בית הספר במתן כלים להתמודדות עם הלחצים והחרדות הכרוכים במעבר מנעורים לבגרות בחברה משתנה. לריק זה נכנסו תנועות הנוער. הן נתנו מענה לנוער היהודי המבולבל וגייסו אותו להתמודד עם המצב מתוך היחד החברתי ולשנות את המציאות.