"סוציאליזם"

הועידה הארצית ה-19 של השומר הצעיר, אייר תשע"ב, מאי 2012 

פסקה ראשונה – סוציאליזם

במרכז עומד האדם. האמונה בתיקונו של האדם כיסוד לכל, כתנאי קודם לכל, כמטרת חיים עליונה. התפתחותו של הפרט היא נקודת המוצא לתיקון העם והעולם.

העמדת האדם במרכז היא הקביעה שבכל אדם גלום פוטנציאל ייחודי ושווה בערכו. מימוש הפוטנציאל מתבטא בבחירתו של האדם להיות ריבון על חייו ולהימצא בתהליך התפתחות, יצירה ועיצוב עצמי מודע שלו ושל החברה בה הוא חי. מתוך ההנחה שהאדם הוא הריבון על חייו נובעת העובדה שהמציאות החברתית מתעצבת מסך כל הבחירות של האנשים החיים בה .

האדם הוא חלק מהחברה בה הוא חי. הוא מעצב אותה ומתעצב כתוצאה ממנה. בחירותיו מעצבות את המציאות סביבו, ובו בזמן, התנאים החברתיים מעצבים את חייו. מתוך הבנה זו אנו מבינים כי שינוי המציאות בה חי אדם ישנה את התנהגותו ובכך את אופן מימוש הפוטנציאל שבו. 

אנו מאמינים שהתמודדות על מציאות חברתית שוויונית, אשר מקדמת את האחווה והשיתוף על חשבון התחרותיות והמאבק אחד בשני, היא הבסיס לחברה בה אדם יוכל לממש את הפוטנציאל הגלום בו.

כאשר האדם מצוי בתנאים בהם הוא עסוק רק בצרכיו ההישרדותיים מצטמצמות תודעתו ויכולותיו היצירתיות, לכן עלינו, כחברה, לספק לכל אדם את הצרכים הבסיסיים הדרושים לו הן במובן החומרי והן במובן הרוחני והערכי. זאת על מנת שיוכל לממש את הפוטנציאל האנושי הגלום בו.

כאשר אנו שואפים למימוש הפוטנציאל האנושי עלינו להבנות כלכלה שבבסיסה עומד הניסיון להגשים את שוויון ערך האדם. כמו כל המאפיינים החברתיים, גם הכלכלה היא תולדה של בחירות, וגם היא משפיעה על כל פן בחיינו. ניתן אם כן, לבחור ולייצר מערכת כלכלית מאורגנת, בה מכלול הצרכים האנושיים לא יהיו מותנים בכסף או במעמד אלא יסופקו ללא תנאי על ידי המדינה לכל אדם באשר הוא. 

רק בהתממשותו של שוויון ערך האדם קיימת הזדמנות אמת להגשמתו של החופש כמימוש אנושיותו של האדם כאדם, רק בו טמונה האפשרות לגדלו כברייה היוצרת את עולמה במו ידיה, לא כניגוד לחברה האנושית, אלא כחלק ממנה.

פסקה שנייה – ביקורת הקפיטליזם

הקפיטליזם היא השיטה שמובילה את עולמנו כבר מאות שנים, היא נוכחת בכל תחומי החיים. עם צמיחת הכלכלה המודרנית הקפיטליזם הגיע לעולם יחד עם רעיונות של שחרור וחופש. שחרור מחברה מדכאת, מעמדית ומסוגרת- בה היו קיימות אליטות בעלות זכויות יתר- הכנסייה והאצולה- אל עבר עולם של חירות, חשיבה חברתית ושוויון הזדמנויות.

העקרונות הקפיטליסטיים מתייחסים לחברה כשיתוף פעולה מרצון בין פרטים, שהמניע לו הוא רצונם בהשגת מטרותיהם האישיות. השיטה הקפיטליסטית אינה מגלה עניין בטיב שיתוף הפעולה בין הפרטים, כל עוד הפעולות נעשות מרצון ואינן פוגעות בזכויותיהם של אנשים אחרים.

מבחינה כלכלית הקפיטליזם תופש חברה כאוסף של פרטים אשר מנהלים ביניהם קשרים של היצע וביקוש. הנחת המוצא היא שבהינתן לבני האדם החופש מכבלי המדינה תיווצר חברה חופשית בה הפרטים מנהלים קשרי מסחר בשוק חופשי ומאוזן.

בפועל, השיטה הקפיטליסטית מייצרת חברה בה אין בטחון בכל רמות החיים. מציאות של שוק הופכת את האדם לתלוי בכסף מרגע היוולדו ותלות זו מציבה אותו במלחמת הישרדות יומיומית, במרדף אחרי הכסף שהוא ערך עליון ובלעדיו אין קיום. המרדף הזה חודר לכל רקמות החיים בחברה ויוצר תחרות וניכור בין אדם לאדם, שכן ההצלחה של אחד תמיד תבוא על חשבונו של האחר. כך מגשים הקפיטליזם את תפישתו בה אין חברה, יש רק פרטים.  

בתחילת המאה העשרים, בלב מציאות עולמית קפיטליסטית, העם היהודי מכונן את עצמו בארץ ישראל כחברה סוציאליסטית. הקיבוץ וההסתדרות היו הביטויים המובהקים של המהלך הציוני הסוציאליסטי. בשלושת העשורים האחרונים אנחנו עדים למהפכה קפיטליסטית חריפה. מדינת הרווחה הישראלית שהייתה חזונה של הציונות מראשיתה מפורקת ונמכרת לטובת "שוק חופשי", אך חופשי למי?

המדיניות הכלכלית של ממשלות ישראל יוצרת פערים חברתיים-כלכליים מהגדולים במערב, מעמד הביניים נשחק עד כדי חוסר יכולת לדאוג לעתידו ומעגל העוני הולך ומתרחב. הולכת ומתפתחת התופעה המסוכנת והאכזרית של עובדים עניים ששכרם נשחק עד עפר. הכלכלה מתעצבת על ידי קשר הרסני בין קובעי המדיניות לקבוצה מצומצמת של בעלי אינטרסים. אותו קשר הרסני בין הון ושלטון מעצב סדרי עדיפויות מעוותים ומכרסם ביסודות הדמוקרטיה.

הקפיטליזם מסמא את עינינו בהבטחות על חירות ושוויון הזדמנויות אך בפועל החברה המעמדית שהוא יוצר ותרבות הצריכה שהוא מקדש הם אלו שכובלים את האדם ומותירים את השוויון והחופש ריקים מתוכן ומשמעות אמיתית.

הקפיטליזם מייצר תודעה  שבה החברה האנושית מטבעה היא קפיטליסטית, כך היה וכך יהיה. התודעה השקרית הזו מייצרת מציאות בה נשללת אפשרות אמיתית לשינוי פני החברה.

המציאות הקפיטליסטית הקיצונית ממשיכה להוביל את העולם למשבר כלכלי וחברתי עמוק ממנו ספק אם תהייה לנו דרך חזרה אל החברה האנושית כפי שהכרנו אותה עד כה. 

פסקה שלישית – הסוציאליזם השומרי

אל מול הברירה: עבד או אדון, מנצל או מנוצל, מנצח או מפסיד – מהווה הבחירה בשוויון ערך האדם את שבירתה של המשוואה מיסודה. לא עוד עבדות, לא עוד ניצול, הקץ לעצם המאבק. כלומר, השתחררות הדרגתית מהסדר החברתי הכוחני שלעולם יעמיד את בני האדם בסתירה זה מול זו, כנאבקים בניהם על דבר זה או אחר. היום אתה החזק, מחר החלש אך לעולם בסתירה אל מולו.

כחלק מתנועת העבודה הציונית-סוציאליסטית, תנועת השומר הצעיר בוחרת באופן על-זמני בשבירתה של משוואת המעמדות על-ידי יצירת חברה סוציאליסטית, הן מהותית והן כלכלית.

מתוך ההבנה שסוציאליזם אידיאי הוא שיתוף מרצון אשר יתגשם רק על ידי בחירה חופשית, עליינו כחברה להימצא בתהליך דמוקרטי שמעצב את החברה כשיווניות וכשיתופית. בתהליך זה עליינו ליצור אבני דרך אליהן אנו שואפים. 

"אבן הדרך" היא ביטוי למפגש של האידיאל עם המציאות – החזון הקרוב. חשוב שנציב לעצמנו את אבני הדרך על מנת שלא נאבד דרכנו אל החזון הרחוק ונתקשה לפעול במציאות הנתונה. 

אבן הדרך המשמעותית הראשונה היא מדינת הרווחה הסוציאל-דמוקרטית. מדינת רווחה שכזו תשים בראש מעייניה את צמצום אי השוויון והפערים הכלכליים, תרחיב ותשפר את השירותים החברתיים ותעודד את צמיחתו של המשק היצרני. מדינת הרווחה תכונן כלכלה שתשרת את החברה ואת האדם ולא להפך.

מתוך הסתכלות מפוקחת על המציאות כיום, עלינו כתנועה לראות עצמינו כחלוצי הדרך לשינוי חברתי ולשחרור האדם והחברה בדרכי החינוך וההגשמה, המחאה הציבורית, המעורבות החברתית והדרישה הבלתי פוסקת על המגיע לאדם.

על התהליך הציבורי להמשיך ולהתבטא בהפגנות למען צדק חברתי, לימוד עצמי שלנו כמחנכים, בחינוך העם, בעיצוב השיח החברתי כדמוקרטיה הלכה למעשה ובהתערבות בהלך הרוח הפוליטי במדינה.

עליינו לתפוש את הקן ואת הקבוצה השומריים כתא חינוכי-מהפכני ולעצבם כחברת נעורים יוצרת ודמוקרטית ברוח החברותא. חברת נעורים שתפתח באדם את הכמיהה לצדק, את יסוד המרד ואת תחושת האחריות על המין האנושי.

בחירה בחיי הקבוצה השומרית- היא הקבוצה השיתופית, השוויונית והמשימתית – כאפיק ההגשמה המרכזי תבטא באופן המדויק ביותר את הבחירה להיות תנועה חברתית, חלוצית שיעודה הוא הגשמת שוויון ערך האדם במדינת ישראל ובחברה האנושית כולה.

מעשים אלו הם התהליך אל עבר אבן הדרך, ויחד עם זאת גם לעבר החזון אליו אנו נושאים עיניים ומשוועים להגיע, תהליך זה הינו תחילתו של מסע אל עבר חברה סוציאליסטית שיתופית המתקיימת למען האדם העומד במרכזה.