הקיבוץ

ביומנו של ידידיה שוהם , מחברי קבוצת ביתניה, נכתב: "הייתי תלמיד טוב להיסטוריה, עד שהחלטתי שיותר מעניין לעשות אותה". משפט זה מגלם בתוכו את הכמיהה של בוגרי התנועה לא רק לגאול את עצמם בתור אנשים פרטיים, כי אם גם לעצב מחדש את ההיסטוריה של העם היהודי כולו. הגל הגדול של העלייה השומרית הראשונה הגיע ארצה ברובו כבר ב 1920. לפי הערכות הגיעו ארצה עד סוף שנה זו למעלה מ 500 שומרים, מספר עצום וחסר תקדים בסדרי הגודל של אותם זמנים. השומרים עזבו את ביתם וקיניהם והסתערו על הארץ. אולם רבים מתוכם התנפצו על קרקע המציאות הקשה של הארץ. רבים התפזרו לערים ולמושבות או אף חזרו לביתם באירופה.

בשלב הראשון היו הקבוצות מפוזרות, מחוסרות מבנה ארגוני אחיד ומשותף. רוב השומרים התרכזו בעבודות סלילת כבישים בתנאים קשים ובמקומות שוממים. ב-1921, במחנה אוהלים על הכביש בין חיפה לעפולה, נוסד קיבוץ א' של השומר הצעיר. ב-1922 עלה הקיבוץ על הקרקע והיה לקיבוץ בית אלפא. באותה שנה נוסד קיבוץ ב' של התנועה, אשר לאחר עלייתו על הקרקע ב-1922 נקרא קיבוץ משמר העמק . בשלב זה עדיין לא דובר על תנועה קיבוצית ארצית של קיבוצי השומר הצעיר. כעבור מספר שנים, ב 1 באפריל 1927, הקימו ארבעה מקיבוצי השומר הצעיר את התנועה הקיבוצית הארצית תחת השם 'הקיבוץ הארצי השומר הצעיר'. הקיבוץ הארצי היווה תנועה וזרם פוליטי עצמאי בתוך ציבור הפועלים בארץ, או כפי שהוגדר במצע היסוד שלה – "זרם פוליטי עצמאי בתוך תנועת הפועלים בארץ ישראל". את הקיבוץ הארצי הקימו ארבעה קיבוצים: עין שמר, מעברות, משמר העמק ומרחביה.

בעקבות תהליכים אלו, אשר הלכו והתבססו בשנים שיבואו לאחר מכן, נקבע רשמית בכינוס הבוגרים השני של 'השומר הצעיר' בארץ (אפריל 1931) כי בוגרי התנועה חייבים להגשים בקיבוץ. חלק מהבוגרים אכן יצאו להקים קיבוצים בגיל 18, אך חלקם נשארו בתנועה בתפקידי הדרכה וניהול והצטרפו לחבריהם בקיבוץ בשלב מאוחר יותר. על דבר אחד היתה בתנועה הקפדה – מי שאינו מגשים בקיבוץ פסול מלמלא תפקידים בתנועה. כלל זה נשמר במשך עשרות שנים.

על מקורו של השם "קיבוץ", ניתן ללמוד בספרו של יהודה יערי, מאנשי קבוצת ביתניה. עד אז היו קיימים שמות שונים למה שלימים יקרא קיבוץ ('קבוצה', 'חבורה', 'פלוגה', 'גדוד'): "חסידי ברסלב נוהגים להתקבץ מידי שנה בראש השנה יחדיו לתפילה… להתכנסות זו קוראים החסידים בשם "קיבוץ". למה לא נקרא גם אנו למחנינו בשם קיבוץ? שמעו אנשינו את דברי החבר וקיבלו עליהם לקרוא למחנינו מכאן ואליך בשם "קיבוץ השומר הצעיר". וראה זה פלא: לא עברו ימים מועטים עד שכל החבורות, הגדודים, הפלוגות והקבוצות הגדולות שיו שמם וקראו לעצמם בשם קיבוץ".

הקיבוץ כצורת ההגשמה השומרית, לא במקרה בחרו בוגרי השומר הצעיר בקיבוץ בתור יעד ההגשמה הבלעדי עבורם. הקיבוץ מהווה צורת חיים שלמה המבטאת את מכלול ערכי התנועה, גם מבחינת אורח החיים וגם מבחינת היעדים המשימתיים-חלוציים. ראשית כל, חיפשו אנשי השומר הצעיר צורת חיים שתהווה אלטרנטיבה ומענה לאורח החיים היהודי בגולה. הקיבוץ השומרי היווה את המענה הזה בכך שהיה חברת אנשים עובדת, החיה מיגע כפיה, בכך שהיה קהילה יהודית מודרנית המקיימת את חגיה וטקסיה באופן חילוני אך שורשי ומעמיק (הקיבוץ מהווה זרם ביהדות), ובייחוד בכך שהיה חלק מהמכלול הרחב של המעשה הציוני-סוציאליסטי בארץ. הקיבוץ לא רק היווה קהילה ייחודית עבור אנשיו, אלא גם העמיד את עצמו בחזית העשיה הציונית בכל תחום: התיישבות וכיבוש הקרקע, קליטת עליה, טיפוח כוח המגן העברי, סלילת כבישים ואיגוד פועלים בערים ועוד ועוד. ולצד כל אלה, ואף כנקודת המוצא, מהווה הקיבוץ חברה מגשימה המתמודדת על מימוש ערכי הצדק והמוסר הגבוהים ביותר בחיי המציאות. בבסיס צורת החיים הקיבוצית מונח עקרון שוויון ערך האדם. על פי עקרון ערכי זה, בני האדם אמנם שונים זה מזה בתחומים רבים ומגוונים (צבע עורם, מעמדם הכלכלי, מינם, דתם וכד') אך כולם שווים זה לזה בזכויותיהם. לכל מגיעה הזכות לבחור ולעצב את חייהם באופן חופשי ומלא, ללא הבדלי גזע, דת, מין, מעמד כלכלי וכד'.

האמונה בשוויון ערך האדם נובעת מהרצון לייסד את החברה האנושית על בסיס סולידריות בין אנשים, ולא על בסיס של מאבק תמיד. אל מול הברירה: עבד או אדון, מנצל או מנוצל, מנצח או מפסיד – מהווה הבחירה בשוויון ערך האדם את שבירתה של המשוואה מיסודה. לא עוד עבדות, לא עוד ניצול, הקץ לעצם המאבק. כלומר, השתחררות הדרגתית מהסדר החברתי הכוחני שלעולם יעמיד את בני האדם בסתירה זה לזו, כנאבקים על דבר כזה או אחר. היום אתה החזק, מחר החלש, אך לעולם בחרדה מהזולת, לעולם בסתירה אל מולו.

מתוך אמונה בשוויון ערך האדם, פיתחו אנשי הקיבוץ את העיקרון שטבע קרל מרכס : "מכל אחד כפי יכולתו ולכל אחד לפי צרכיו". עיקרון זה מבטא את הרצון להפריד בין זכויותיו של כל אדם לבין יכולות ההשתכרות שלו בשוק. הוא קובע שאדם הוא בעל זכויות בשל היותו אדם ובשל היותו חלק מהחברה האנושית. זאת להבדיל מהתפיסה הקפיטליסטית על פיה אין הדברים נחשבים כזכויות (חינוך, רווחה וכד') אלא כמוצרים. לאדם יש או אין אותם בגין השתכרותו בשוק העבודה.

בחברה הקיבוצים לכל אדם החובה לעבוד ולתרום לחברה כפי יכולתו, משום שבכך הוא מבטא את היותו חלק ממנה. למעשה עיקרון זה אומר שכל עבודה שווה, בין אם אתה מורה בבית ספר או עורך דין. כל עבודה שווה בערכה ובחשיבותה.

כיום מפתחת תנועת השומר הצעיר צורות חיים שיתופיות חדשניות במסגרת תנועת הבוגרים של השומר הצעיר. החל משלב חוות ההכשרה, חיים בוגרי התנועה במסגרת של קבוצות שיתופיות-משימתיות המתנהלות באופן שוויוני.